החיידקים הפרוביוטים

הם נמצאים בתוכנו, על גבי העור שלנו, באף, במעיים, בפה, במערכת השתן

קיבלנו אותם לראשונה בזמן הלידה בעת היציאה לעולם דרך תעלת הלידה והזנו אותם בחלב אם.

הם מונים פי 10 תאים בגופנו יותר מאשר תאים אנושיים ועשויים להגיע למשקל של 2 ק"ג

לכל אורך ההיסטוריה טיפחנו אותם, דאגנו להאכיל אותם שיהיה להם נעים, שירגישו רצויים, שיתרבו וירצו להישאר בתוכנו בלי לדעת למה.

לפני 300 שנה המדע גילה את קיומם ומאז הוא במלחמת חורמה מולם.

הם החיידקים כמובן.

הומצאו "חומרי הדברה" לחיסולם – האנטיביוטיקה, התחלנו לחטא את גופנו, את משטחי העבודה איתם אנו באים במגע, נמנענו מלשתות מאותה הפיה, לאכול מאותה הצלחת, לפסטר את החלב, להרתיח את המים, לעקר את המזון, לתסף את המזון בחומרים משמרים, לבודד את החולים.

ומה קרה אז?

נמצא שככל שאנו מחסלים את החיידקים בגופנו, כך הפגיעות לזיהומים גדלה

ככל שמשק בית סטרילי יותר, כך יסבלו דייריו יותר מאלרגיות וממחלות אוטואימוניות.

החיידקים נעשו יותר אלימים והחלו להתרבות בעיות כמו: זיהומים בנרתיק, שלשול כרוני, אלרגיות, תסמונת קדם וסתית, קנדידה, בעיות עור, מחלות מעי דלקתיות כמו מעי רגיז, קרהון, קוליטיס, צליאק, אי סבילות למזון.

בנוסף לאמור נמצא קשר בין חרדה, דכאון לבין אוכלוסיית מעיים גרועה.

איך זה קורה?

החיידקים הפרוביוטיים – הם חיידקים טובים, מעכלים עבורנו את המזון, מעלים את חומציות המעי וע"י כך מחזקים את החוסן שלנו מפני זיהומים המגיעים ממזון לא נקי, מעלים את צפיפות העצם (ע"י העלאת החומציות), מספקים לנו ויטמינים, וקובעים איך יהיה חילוף החומרים שלנו ומעניקים לנו תחושת שובע

לאחר הלידה החיידקים שומרים על התינוק מפני אסטמה ואלרגיות, מקטינים את הסיכון לפתח אי סבילות לגלוטן וסבירות נמוכה יותר לתינוק בעל משקל עודף.

כשמערכת החיסון של העיכול שלנו (החיידקים הפרוביוטים) מאוזנים מבחינת מגוון וכמות, החיידקים המזיקים לא יצליחו להרים את ראשם ולהזיק, אבל לאחר לקיחת אנטיביוטיקה, שלשול, אכילה של מזונות עם חומרי שימור (הם קוטלים פטריות וחיידקים במזון אבל גם בגופנו) המגוון והכמות נפגעת והופכת אותנו לפגיעים יותר.

"ההדברה" שלנו משמידה גם את החיידקים הרעים וגם את הטובים, ואנו לא עוזרים להם להשתקם עם המזון המתועש שאנו אוכלים, המרוסס, המשומר, אנחנו הולכים ומקטינים את כמותם במעיים.

איך נשכנע אותם להישאר איתנו?

1. יש קשר בין דכאון/חרדה לבין אוכלוסיית חיידקים דלה או לא מאוזנת וההסבר לכך הוא : 95% מהסרוטונין שאנו מייצרים מופקים מתאי המעי, סרוטונין הוא "הורמון האושר" האחראי על רוגע, שינה טובה, שביעות רצון, שמחה.

מעיים חולים לא ייצרו מספיק סרוטונין ואנו נחווה חרדות, אי שקט, מחשבות טורדניות, בעיות שינה…

החיידקים יחזקו את מע' העיכול נגד זיהומים, ישפרו את רמת השומנים בגוף, ישפרו את ספיגת המינרלים, ינטרלו רעלנים מהתזונה, ישפרו את זמינות הפיטואסטרוגנים, ימנעו ויטפלו באקזמות, ותסמונת המעי הרגיז, ימנעו מחלות כבד, דלקות שתן חוזרות והסיבים יגבירו את תחושת השובע, ושביעות רצון, יעודדו ירידה במשקל, וימנעו עצירויות וסרטן המעי הגס.

ויש עוד

2. איך בפועל אנו מזיקים לאוכלוסיית המעיים איך אנו מצמצמים את כמותם או משבשים את האיזון העדין:

חוץ מאנטיביוטיקה שאנו נוטלים, המזון שמקורו מן החי גם הוא מקבל כטיפול מונע אנטיביוטיקה, במים יש כלור , חומרי הדברה בירקות ובפירות, הרגלי אכילה לקויה ומזונות שאינם מעודדים את בריאות המעי: קפה, משקאות מוגזים, מאפים מתועשים וממותקים, מזון מעובד ומזון מטוגן, מצב זה יכול דווקא לעודד את התרבות החיידקים שאנו לא כ"כ אוהבים והם יגרמו לבעיות עיכול, גזים, שלשולים, עצירות ולזיהומים במערכת העיכול.

מזונות משומרים – מכילים חומרים שלא מאפשרים התרבות של חיידקים ופטריות במזון כדי לשמור עליו מלהתקלקל ועל הדרך מדבירים לנו את המעיים.

יש עוד דבר, ככל שאנו מתבגרים, אוכלוסיית החיידקים הפרו ביוטיים שלנו מצטמצמת באופן טבעי.

3. ואיך נשמר אותם? ניתן ללמוד מהסבתות שלנו, בעבר לא היתה פרוביוטיקה, אנשים חיו וטיפלו בעצמם ע"י התססה של מזונות שהיו חלק אינטגרלי יומיומי מהארוחה.

המזון המותסס מוסיף לחיידקי המעיים שלנו תוספת נאה של תמיכה, המזון המותסס עובר פירוק חלקי של המזון כך שיותר קל לגופנו לעכל אותו, וגם ניתן לשימור ביתר קלות.

כל תרבות בכל מקום בעולם התסיסה את המזון שלה מירקות, דגנים, מוצרי חלב, בשר ודגים.

באופן זה נגדיל את אוכלוסיית המעיים שלנו, ואיך נשכנע את אלה שכבר נמצאים להישאר?

נאכיל אותם במה שהם הכי אוהבים: פרה ביוטיקה – כל הסיבים למיניהם, שאנו בני האדם לא יודעים לפרק ולעכל הם נותנים לחיידקים את המצע לגדילתם ולהתרבותם, לדוגמא:

ירקות, דגנים, קטניות ופירות המלאים בסיבים תזונתיים .

והעדפת מזונות אורגניים שאינם מרוססים.